עברית - כבר לא בסימן טוב

כתבה: גלית בצלאל

אם גם אתם נולדתם אי שם בשנות ה- 60-70 של המאה הקודמת, וגדלתם בעידן שבו הטלוויזיה הייתה חד ערוצית ונטולת צבעים, ודאי תסכימו איתי שבניגוד לחד-גוניות הצבעים, לוח השידורים היה מאוד רב-גוני. מי מאיתנו לא זוכר את תכניות לימוד האנגלית של גבי ודבי, את "הקרוסלה", "רגע עם דודלי", "ראש כרוב", "ריצ'רץ" וכל הטוב הזה שהורעף עלינו באותה תקופה.

אחת התכניות שאהבתי במיוחד הייתה "עברית בסימן טוב" עם דודיק סמדר ז"ל. לתכנית כזו לא היה סיכוי היום, כי לתחושתי, בשלב כלשהו, סר חינה של השפה העברית והיא הפכה לסוג של נטל, גחמה השמורה לבלשנים בלבד.. מטרד מיותר שכזה..

אני כותבת את זה אחרי שיחה שניהלתי עם ידיד קרוב שאמר לי: "אחותי, היום אף אחד כבר לא מסתכל על עברית תקינה, על פסיק שחסר או נקודה מיותרת. זו רק את שמקפידה. תרדי לעם, ת'שחררי, דברי בגובה העיניים".

פה המקום להעמיד דברים על דיוקם: אני לא מתיימרת להיות אבשלום קור ואין לי מניות ב"אקדמיה ללשון העברית". אני אפילו לא נחשבת מהמדקדקים ביותר וכן...גם אני טועה לפעמים, אבל אני מודה שקשה לי לשמוע שמישהו יושן בזמן שהוא ישן, או כשהמזכירה במרפאה אומרת לי: "תשבי, אני יקרא לך שאני יתפנה" (נשבעת לכם שספרתי כאן 4 טעויות ב- 6 מילים).

אני ממש משתדלת להנחיל זאת גם לילדיי. אני מודה שזה לא תמיד עובד. באופן תמוה, אני לומדת לדבר יותר בשפתם, מאשר הם בשפתי. בהתאם לכך, אני כבר יודעת לענות ב- כע במקום סתם בכן, או לכתוב משפט של 5 מילים ב-5 הודעות וואטסאפ:

אמא

מה

יש

לאכול

לצהרים?

אז לאלה שחוששים שאני קנאית מדי לשפה העברית, וקצת פחות זורמת עם עיוותי השפה העכשוויים – הרשו לי להרגיע אתכם - אני יודעת לכתוב מסרים שמותאמים גם לקהל יעד צעיר...ואפילו צעיר מאוד, אבל.....כשאני רואה כתבות שיווקיות שלמות ומאמרים מקצועיים שיש בהם עודף בלתי נלאה של פסיקים, ולעומת זאת מחסור משווע בנקודות, לצד ים של שגיאות כתיב, אני מודה שזה גורם לי לנוע בחוסר נוחות בכיסא. גם אם חלק מקוראי אותה כתבה לא ירגישו בכך, זה לא אומר שזה תקין, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכתבה שנכתבה ע"י יוצרי תוכן שזהו מקצועם.

האם הייתם משתמשים בשירותיו של שרברב שאינו יודע לתקן נזילה, או חשמלאי שאינו יודע להחליף מנורה? הדבר תקף גם בכתיבת תוכן שיווקי. בדקו היטב את סגנון הכתיבה של מי שיוצר עבורכם את התוכן. הנזק התדמיתי שעלול להיגרם לעסק, רק משום שהתכנים שלו נראים בלתי מקצועיים, עלול להיות גדול מאוד.

נכון שיש מקצועות ועסקים שבהם אפשר להיות קצת פחות קפדן ולהשתמש בשפה פחות רשמית – זה תקף בד"כ לבעלי מקצוע כמו רפדים, זגגים, מתקיני פרגולות, מדבירים ודומיהם, אבל כשמדובר במוסדות, חברות גדולות, משרדי ממשלה, קליניקות, רופאים ומטפלים, בתי ספר, מרכזי למידה, מאמנים ויועצים למיניהם, יש חשיבות רבה לתקינות השפה. תוכן שלא יהיה כתוב כראוי ובעברית תקינה, עלול להעיד על חוסר מקצועיות ולהרחיק מכם את הלקוחות, דבר שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם. אני מודה, גם אני עצמי כלקוחה לא מתייחסת ברצינות לרופא שמעלה לאתר מאמר רפואי רווי שגיאות כתיב. אם אתה מצוין בתחום עיסוקך, אתה זקוק לתוכן שישקף זאת. אם אינך יודע לייצר תוכן כזה בעצמך, אין זו בושה להיעזר באנשי מקצוע, שידעו להעביר את המסר שלך בצורה מדויקת ונכונה, כזו שתציב אותך במקום הראוי לך. זו הנראות של העסק שלכם. אל תזלזלו בה.

כתבה: גלית בצלאל